***
מפקד כוחות הקרקע הכובשים, גנרל שני כוכבים גרלוק, דיווח על ההתרחשויות האחרונות בכוכב המחלקה. כאן היו עימותים קטנים עם פרטיזנים, אם כי על כוכבי לכת אחרים לא הייתה מלחמת גרילה ולא יכלה להיות עקרונית. כוחם של הסטלזנים התחזק, וצורת המאבק הפתוחה דוכאה כמעט בכל מקום. המושל ישב נפוח, דמותו המאסיבית התמזגה כמעט לחלוטין עם הכיסא השחור הענק. הכיסא היה מקושט באבנים יקרות והתנשא מעל האולם ככס מלכות.
גרלוק שנו דיווח בנימה סתמית. אפילו בנימה עצלה למדי:
- הם עשו ניסיון לירות על יחידת האבטחה של הרובוטים חוטבי העצים. האש שלהם פגעה קלות לרובוט אחד. מבין הפרטיזנים נהרגו חמישה, שניים נפצעו ושניים נתפסו. לא המשכנו להמשך, בהתאם להנחיות שלך. כל התוקפים היו בחליפות הסוואה המגנות מפני מקבע אינפרא אדום, ועל אופנועי אוויר מתוצרת עצמית. ירי מבלסטרים, ככל הנראה עיצובים ממוחשבים. הכל יהיה בסדר, אבל ירייה אחת פוצצה עגלה עם שמן קצף. היא ריססה ושרפה רכבת שלמה עם עצים טריים שנכרתו, כולל עץ יקר ערך שלא מסוגל לצמוח במהירות. ההפסדים עלו על 30 מיליון קולאמנים. זה מרחיק אותנו מלוח הזמנים. ובשאר המגזרים הכל רגוע.
פאגיראם ניער בהיסטריה את לסתו האדירה, נהם:
- ובכן, אתה שוב מאפשר נזק משמעותי, זהו ואקום עד כדי חורים שחורים! באופן כללי, אם נעקוב אחר הצעדים הקלים ביותר של מורדים חסרי משמעות בעזרת טכנולוגיה, אז זה טיפשי לשאת בהפסדים כאלה. מי היה אחראי על גזרת L-23?
- לעזאזל וויין! - ענה גרלוק בקצרה.
המושל-המרשל הוסיף בנימה רגועה יותר, אולי אפילו עצלנית:
- השמד את כל לוחמי הגרילה שהשתתפו בפיגוע. ועוד אלף מאלה שלא השתתפו, וכן לצלוב שלושים אלף אזרחים על עצים, החל מגיל חמש.
- אחד לאלף קולאמנים? - שאל גרלוק ביישן מעט.
פגיראם שאם ישוב להרים את קולו, אחד מהניבים שלו אפילו גדל בגודלו ונוצץ עם כתר בצורת ראש כריש:
- אחד לאלף זה לא מספיק! ממוסמר בחיים לעצים ונשאר למות שישים אלף בני ערובה. בני אדמה הם כמו כלבים, הם אוהבים מקלות ושרשראות! עדיף להוציא להורג זכרים, הם אגרסיביים יותר מהנקבות המקומיות.
ג'רלוק פלט בטון החביב ביותר, ואצבעו המורה לחצה אוטומטית על הכפתורים של מחשב הפלזמה:
- רעיון נפלא. האם נוכל לבדוק חותמת חדשה של מטא-וירוס שישמיד את המין הגברי עלי אדמות, ונפרה עבדים בעזרת רובוטים וקלפים?
הניב של המושל חזר לגודלו הקודם, והקול לטון איטי:
- אין צורך! אנחנו צריכים גם זכרים בינתיים, הם לא כל כך שמנים ואלסטיים בגוף. מוטב להעביר כמה בנים ילידים נחמדים יותר לדירה שלי! הם עדיין לא יכולים לשרוד!
- ואם אחד העבדים ייקח את הסיכון ויוציא את בן ארצו הצלוב? - גרלוק פלט בנאליות כזו כבר בהרגשה מושלמת מה תהיה התשובה.
פגיראם דמוי הגורילה שבר את אגרופיו, בגודל של אבטיחים ומכוסה בעור קרני ואפור כהה:
"אז נצלוב עוד אלף עבור עבד אחד מורחק, לא עשרת אלפים. בנוסף, עשרים אלף פרימטים חסרי שיער שופדו. כדי שכולם יוכלו לראות את כוחנו וחוסר הרחמים שלנו. תן לתושבי האדמה לרעוד באימה.
- בפיך אוקיינוס של חוכמה, בגודל היקום! - אמר החמיא-גנרל.
פאגירם הביט לתוך חלון מגולף גבוה מכוסה בתערובת של אזמרגד ואבני אודם במסגרת מוזהבת. המשקפיים שלו, במבט מזוויות שונות, העניקו עלייה מרובה בחצר המלוכה. על זה, איך בוצעה הוצאה להורג: תריסר נערים מגיל שתים עשרה עד ארבע עשרה ספגו מלקות. הם הוכו בשוטים שהושרו בחומצה פלואורית בתערובת של ציאמידין. זה אפשר לבשר הקרוע להחלים מהר יותר. במהלך ההלקאה נאלצו הנערים עצמם לספור את מספר המכות, אם המעונה איבד את דרכו, אז החלו להלקות אותו מההתחלה.
- אלה צוערים של משטרת הילידים. כנראה שהם היו אשמים בזוטות, אז הם מעובדים, ללא מום. - הסביר, פוזל גרלוק.
פאגירם היה מרוצה מאוד להביט בגופם השרירי החומים של הנערים שהוכו בשוט. דם נוטף מגופות עירומות, אז אחד הנערים לא יכול היה לסבול את זה, צעק: זה אומר שעכשיו הוא יוצלף למוות.
- זה טוב מאוד, אני אוהב את זה כשהם פוגעים, במיוחד ילדים אנושיים. העובדה שהם נראים כמו סטלזנים הופכת את תהליך העינויים להרבה יותר נעים. באיזה עונג הייתי מענה את בני, אבל הוא נער, הוא ברח ממני לחיל מצב נידח, בפאתי אימפריה אינסופית. נהם הסדיסט שניחן בכוח מוחלט על האנושות.
- ילדים לא כל כך אסירי תודה! אין כבוד להורים. - אישר ברצון גרלוק, שגם לו הייתה חוויה שלילית. הגנרל בוהה במבט ריק, הוסיף. - טוב שתפקידי גידול הצאצאים השתלטו על ידי הצריפים, וערכי המשפחה הארכאיים נותרו בתקופת האבן!
פרפר ענק התעופף אל הנער המום, מחוסר הכרה, התיישב על גבו. התחיל לנשוך. המושל אהב את הפנים העגולות ואת דמות ההקלה
פגירם נתן את הפקודה למוציאי ההורג, הולוגרמות על צמידי הקומפיאדה מוארות:
- נעל אותו ותפוצץ את הרדאר!
בריונים רעולי פנים עם כתפיים גדולות מספיק לתלות פשתן של משפחה גדולה נבחו:
- אוזניים למעלה, אדוני!
- כמה צוערי משטרה ילידים יש לנו? שאל המושל-המארשל בטון צרוד.
- רק בבירה, חמש מאות אלף. - ענו התליינים פה אחד.
- אז תקשיב לפקודה שלי, תסיע את כולם בשורות. תן לבנים להכות את הבנים! ואני אצפה. - פאגירם הפנה את אצבעותיו לעבר הגוף הצעיר והפצוע. - ולגבי הנער הזה, אז הביאו אותו לנפשו. הוא יהיה נתון לעינויים קיברנטיים מיוחדים. המחשב, והמיקרו-רובוטים, ימלאו כל תא באומללות. אני אתאים אישית את סף הכאב.
הילד הורם, הוזרק בחומר ממריץ, הוא פקח את עיניו, ניער את שערו הבלונדיני בגזרת צוות קצרה. ילדותיות צעק נואשות:
- רחם! אני לא אעשה את זה שוב!
- שתוק, בוא נוסיף, הנגיד בעצמו ידאג לך עכשיו. - הם איימו, מחייכים כחיה ומבהיקים בקוקדות ארגמן, התליינים.